רש"ש על יבמות ק״ג

1 גמרא קב הקטע מני ר"מ כו' באנפילי' ש"ב אתאן לרבנן כו'. ק"ל מדוע לא פריך כן אמתניתין דבאנפילי' תנן חליצתה פסולה ובסנדל של עץ תני כשרה. ועוד ק"ל לאבוה דשמואל דמשני לקמן ע"ב דהא דתני במתניתין בש"ע דכשרה במחופה עור ישאר קושיית רבא הכא דליפלוג באנפליא גופה. וכן קשה על הרמב"ם והרע"ב דמפרשי במחופה עור כאבוה דשמואל ולא חיישי לקושיית רבא. ה"ל לאוקמה כר"מ וכתירוצא דרבא. ועל הרע"ב יותר קשה דפי' בד"ה באנפילאות דמידי דמגין בעינן והוא דעת ר"מ דלרבנן עור דוקא וכרבא וא"כ לדידי' בשל עץ אפילו אינו מחופה עור נמי. שוב ראיתי במהרש"א לקמן שהרגיש במקצת דברינו אלה ואין דבריו מחוורין ע"ש:

2 שם אמר אביי מדסיפא רבנן כו'. כעין זה עירובין טז ב ב"ק מ ב זבחים קג ב:

3 תד"ה בין. ועמדה ונשאת. הגרי"פ ציין לב"ב ולחנם הרחיק אה"מ כי כן איתא גם לקמן קט ב:

4 רש"י ד"ה סנדל המוסגר. דלא ליתי למיעבד במוחלט. עי' מהרש"א. ול"נ דאף למ"ד דמוחלט ג"כ כשר בדיעבד מ"מ איכא למיגזר משום סנדל של תקרובת עבודת כוכבים דפסול לכ"ע:

5 תד"ה מטמא. אם נגע בנגע כו' ומיהו מספקא כו' מוסגר אם נגע בנגע כו'. עי' בר"ש שם שהביא תוספתא דאפי' במוסגר האבנים המנוגעים עצמן מטמאין מאחוריהם. ועי' מל"מ פט"ז מהל' ט"צ ה"ג:

6 תד"ה כיון. אבל בבית כו'. עתוי"ט פי"ג דנגעים מי"א ד"ה כלים. ובהרע"ב שם מי"ב ד"ה נכנס ראשון: